החקלאות היא מאפיין מרכזי בנופיו של נחל ציפורי, לפחות בחלקו היוצא מהרי נצרת ועד השפך לנחל קישון. כבר בתקופת המשנה, לפני כאלפיים שנה, נודע הנחל בירקות המעולים שגדלו בשדות שלגדותיו. קרוב לוודאי שמאז ועד ימינו עלתה התוצרת החקלאית שנוצרה בעמק, על שולחנות בתים רבים ביישובי הסביבה הקרובה ועד נצרת וחיפה הגיעה. עובדה זו לא אמורה להפתיע את מי שמבין את ייחודו של עמק ציפורי. מדובר בנחל שמספק באופן טבעי את שני המשאבים עליהם מתפתחת חקלאות: קרקע מישורית פורייה ומים זורמים כל השנה, הזמינים להשקיה. לאורך העמק נובעים שני מעיינות איתנים: עיינות ציפורי ליד האתר העתיק של ציפורי והמושב בן ימינו הנושא את אותו השם ועין יבקע ("מעיין הסוסים") במרכז העמק ליד הישוב כעביה. העמק הרחב שהתפתח לאורך הנחל מספק מרחב של אדמות סחף פוריות המאפשרות מגוון גידולים רב, ירקות כמו גם מטעים. למעשה מדובר במכלול תנאים נדיר יחסית בישראל.

כאז כן היום, בעמק ציפורי גידלו מגוון של ירקות עונתיים ומטעי פרי הדורשים השקיה. בשטחים הרחוקים ממי הנחל גידלו גידולי בעל כמו דגנים וכרמי זיתים.

במסגרת הפרויקט הלאומי לשיקום אגן נחל ציפורי ביצענו סקר מקיף של מצב החקלאות הנוכחי במרחב. הסקר נועד לא רק כדי להכיר את המצב הקיים, אלא גם על מנת להגדיר חסמים שניתן להסיר כדי לפתח ולקדם את הפעילות החקלאית, בד בבד עם איתור השפעות חיוביות ושליליות של החקלאות על אגן ההיקוות ועל הנחל עצמו, ולהציע דרכי טיפול בנושאים אלה.

עמק ציפורי מציג את מגוון ההתארגנויות החקלאיות המוכרות כיום בישראל: חלקות בעיבוד משפחתי או בעיבוד משותף. עיבוד משפחתי במגזר היהודי נמצא במושבים (כפר חסידים במורד, ציפורי בראש החלק המרכזי ובית לחם הגלילית במרכז העמק). עיבוד משפחתי מתקיים גם בשטחים פרטיים של תושבי היישובים המגזריים במרחב (שפרעם, כעביה, ראס אל עלי, חואלד ועוד). עיבוד משותף נמצא אצל הקיבוצים השונים במרחב (הסוללים במרכז הנחל וגוש רמת יוחנן, אושה וכפר המכבי במורד). בסך הכל יש בעמק ציפורי כ-38,000 דונם מעובדים, המחולקים כמעט שווה בשווה בין ההתארגנויות החקלאיות השונות (12,000 דונם חקלאות קיבוצית; 11,000 דונם – מושבית; 14,500 מגזרית אקסטנסיבית [לא מסחרית ישירה] ורק כ-900 דונם חקלאות מגזרית אינטנסיבית [מסחרית]). באגן הציפורי יש גם פעילות מגוונת של גידול בעלי חיים במתקני גידול ביישובים ובמרעה פתוח.

בעוד שהחקלאות הקיבוצית והמושבית היא ברובה רווחית ומתופעלת באופן אינטנסיבי (תשומות גבוהות), הרי שבחקלאות המגזרית רק חלק קטן מהאדמות הראויות לעיבוד מתופעל באופן דומה. הסיבות לכך מגוונות: בעיות באספקה או מחיר המים להשקיה, רווחיות נמוכה בחקלאות, זמינות עבודות שונות שאינן קשורות לחקלאות, חוסר רצון של הצעירים לעסוק בחקלאות וחלקות שהלכו וקטנו עם השנים בגלל חוקי ירושה. העובדה שחלקות יוצאות ממעגל העיבוד האינטנסיבי אין פירושה שהן ננטשות. בעל הקרקע עדיין מרגיש מחויבות להמשך העיבוד, אם כמקור לתוצרת טרייה ובריאה הביתה, או כרצון לשמר מורשת של דורות. גם התקווה להפוך את החלקה למתחם נופש משפחתי בסופי שבוע, או להשתלב בפעילות התיירותית המתפתחת באזור, משאירים את בעל השטח פעיל בחלקה.

בחקלאות הקיבוצית יש חלקות גדולות יחסית ולכן נמצא שם גידולי שדה (גד"ש) דוגמת כותנה, חיטה, חמצה או חמניות, תחת ניהול אינטנסיבי (עיבוד קרקע ממוכן, דישון, הדברה כימית), חלק מהשטחים בהשקיה (קולחין, מי שיטפונות, מים שפירים). כאן ישנה מגמה של הסבת שטחי גד"ש למטעים, בעיקר אבוקדו שמניב הכנסה יפה בשנים האחרונות או ענבי יין. החקלאות המושבית נוטה לגידולי נישה (בצל, שום, כותנה לנוי, זרעי איכות ליצוא, קנאביס, ארטישוק, חזרת ואחרים). בחקלאות המגזרית מגדלים בעיקר ירקות למטבח הביתי (צנון, שומר, דלעת, כרוב לבן/אדום, גזר, מולוחייה, פטרוזיליה וחסה). לאור הניהול האינטנסיבי של הפעילות החקלאית המגזרית, ניתן לראות בה חקלאות מסורתית תחת תהליכי מודרניזציה.

שיקום נחל ציפורי דורש החזרת משטר הזרימה למצב דומה למקורי, הן מבחינה כמות והן מבחינה איכות המים. לפי הנתונים שנאספו לאחרונה, החקלאות לסוגיה תורמת, מעט לזיהום המים, בעיקר זליגות של חומרי דשן והדברה מהשדות, כמו גם סחף קרקע. בזליגות אלה ניתן לטפל ולמזערן במסגרת הפרויקט. עיקר זיהום מי הנחל מגיע מגלישות של ביוב ממאגרים במעלה אגן הניקוז. כל סוגי החקלאות מנצלים את מי האגן באופן ישיר או באגירת מי שיטפונות. ניתן לחלק מחדש משאב זה בצורה שהנחל ייהנה יותר מאשר היום. שינוי כזה מותנה בתעריפי מים שיחליפו שאיבה ישירה שיאפשרו לחקלאים, בעיקר המגזריים, לשמור על רווחיות הפעילות. שיקום נחל פירושו גם שיקום בתי הגידול שבצדדיו, שכיום מעובדים על ידי החקלאים השונים. כאן נדרשת פעילות של יצירת הסכמות ויצירת מערכות של "תן וקח" שישנו את המצב לטובה. נושא אחר שיש לפתור הוא מדיניות גורמי התכנון האזוריים והארציים לגבי תשתית חקלאית הנמצאת באדמות פרטיות (לא אדמות מדינה). כרגע חסרות הנחיות תכנוניות שנותנות, בצד איסורים וצווי הריסה, גם מענה לצרכים המקומיים.

חשוב לזכור שהשטחים היפים והמעובדים בעמק ציפורי הם בסיס לפרנסתם של אנשים טובים וחרוצים העובדים קשה כדי לאפשר לנו מזון בריא וטרי. ישנם מקרים רבים בהם שטחים חקלאיים נפגעים מרכבי שטח ומטיילים אשר חודרים לחלקות. אנו מבקשים מכל תושבי האזור והמטיילים שמגיעים מרחוק לשמור על השטחים הפתוחים ועל שטחי החקלאות מכל פגיעה.